יוסי ודנה, זוג בשנות הארבעים לחייהם, הגיעו לטיפול זוגי לאחר כעשור בשל חוסר בשלום בית, עם מחשבות רבות על גירושין.
"יוסי פוגע בי כל הזמן!", הטיחה דנה. "והכי פוגע זה שהוא מתעלם ממני!"
לפני כחמישה עשורים, פיתח ג'ון בולבי את "תיאוריית ההיקשרות". הנחת היסוד הבסיסית של התיאוריה היא שלכל אדם יש צורך מובנה, "מהלידה ועד לקבורה" להרגיש נאהב ולהיתמך רגשית. עוד מהלידה התינוק זקוק להיתמך בדמות "מטפלת", ויחסי ה"מטפל-מטופל" אותן ירכוש בינקותו ילוו אותו כל חייו ויעצבו את התפתחותו הרגשית והחברתית. מסיבה זו, כל אדם זקוק לדמות משמעותית אליה יוכל לפנות כשירגיש מתוח, מפוחד, עצוב או בכדי לשתף איתו רגעי שמחה ואושר.
כשלושה עשורים לאחר מכן, סו ג'ונסון, חוקרת זוגיות ופסיכולוגית קלינית קנדית טענה כי לא יתכן לנתק את תיאוריית ההיקשרות של בולבי מההקשר הזוגי. על פי הנחת יסוד זו היא פיתחה את שיטת ה EFCT – Emotionally focused couple therapy, "טיפול זוגי ממוקד רגש".
מאות מחקרים מוכיחים שישנו קשר בין הקשר הזוגי בבגרות לבין קשרי ההיקשרות של בני הזוג עם הוריהם בגיל הילדות. אם בזוגיות אין מענה לצורך ההיקשרות על פי דפוסי ההיקשרות המוכרים עוד מילדות – יווצרו תסכולים ואכזבות.
אחת המסקנות המעניינות של ג'ונסון היא שהתחושה שיש במי להתלות היא זו שיוצרת את תחושת החירות. לעומת זאת, אם אין על מי להישען- דווקא אז תופיע חוסר עצמאות. מסיבה זו, איום על גירושין המרחף באוויר, או גירושין בפועל עשויים להביא למצוקה רגשית כבדה. לעתים אנשים נוקטים בצעדים מרחיקי לכת ובלבד בכדי להרגיש קרבה לבן/ בת הזוג ולהימנע מבדידות.
ג'ון גודמן, חוקר זוגיות מצא ארבעה דפוסי התנהגות שיוצרים קשיי התנהלות במערכת הזוגית. אצל נשים: ביקורתיות ותלונתיות, ואצל גברים: התגוננות והסתגרות.
בראייה של ה-EFCT אלו הם נסיונות לא יעילים לבטא כמיהה לקשר והבעת מחאה על כך שהקשר הזוגי לא מתנהל כראוי. למשל: אשה שמתלוננת היא למעשה מנסה ליצור קשר עם בעלה באורח לא יעיל. גבר שמסתגר הוא גבר שלא מצליח לממש את שאיפותיו הזוגיות והוא בוחר לבנות חומה כמחאה על כך שהקשר לא עולה יפה.
בטיפול ממוקד רגש (EFT), הרגשות מהווים זרז מרכזי להשגת שינויים בדפוסי ההתנהלות הזוגיים: רגש שלילי מדגיש את תחושת הבדידות ובא לסמן שמשהו חסר. רגש חיובי מצביע על שביעות רצון מהקשר הזוגי ומהחיים בכלל.
במהלך הטיפול, מטפלי EFT משקפים, מאתגרים ומעמיקים את התגובות הרגשיות בין בני-הזוג. ליבת הטיפול היא הרגשות שעולים.
"יוסי, אמרת שאתה משתדל מאוד לספק לדנה תחושת אכפתיות"
"דנה, את לא מאמינה ליוסי שהוא אכן משתדל?"
דנה: "אני לא מאמינה. כדי להאמין אני צריכה לראות את זה במעשים".
"דנה, תראי את העיניים שלו כשאת אומרת את זה… יוסי, כיצד אתה חווה את ההאשמה הזו מצד דנה?"
יוסי: " אני בהחלט משתדל לשמח אותה, אך כשהיא מבקרת אותי פעם אחר פעם אני לא מסוגל להמשיך. אני פשוט שותק, מתעלם, חי את חיי בנפרד…"
זוהי לא מלחמה. מדובר על ניסיון כושל מצד דנה לזכות בהערכתו של יוסי, ומכיוון שיוסי לא מעוניין בקשר של ביקורתיות הוא נכנס למגננה ובונה חומת מגן בצורה שמחסלת את הקשר כולו, על יתרונותיו וחסרונותיו.
לאחר ששיקפתי ליוסי ודנה את הרצונות המסתתרים מאחורי הביקורתיות וההסגרות שלהם, היה להם קל יותר להעצים את המשותף ביניהם ולשמוח בו. החיפוש והרצון לקרבה יכולים להוות רגע מכונן בטיפול.