אובדן של קרוב משפחה, חבר, או כל אדם קרוב, עשוי להותיר בנו רגשות קשים ומורכבים כגון: עצבות, בדידות, כעס, אשמה, ריקנות ופחד. לעתים רגשות אלו גם עשויים להחמיר לכדי דיכאון, פוסט טראומה או חרדה.
כאשר מזהים מצוקה אצל אדם בעקבות אובדן, מומלץ לגשת לטיפול מקצועי. אך רגשות טבעיים כמו כעס, יאוש, עצב וכדומה הם מתבקשים ואף נצרכים. זהו תהליך טבעי שמאפשר לקבל את הגזירה המרה.
ככלל, כל תהליך אבל כולל שלבים רגשיים מורכבים, שלמרות הקושי לחוות אותם, אם חווים ומרגישים אותם כראוי, קבלת האובדן תהיה אפשרית יותר. מאידך, אם מתעלמים ומדחיקים את הרגשות הכואבים או "מדלגים" על שלבים – עלול להיווצר קושי בהכלת האובדן. למשל: אדם שאומר מיד בעת האובדן "טוב, זה היה צריך לקרות, זו דרך העולם" – הוא התחיל מהסוף ולמרות שכך הוא מדבר, כנראה שבתוכו הוא לא באמת הפנים וקיבל את המצב. כנראה שבתוכו קיים כאב גדול שהוא מצליח להשתיק אותו ולהתעלם ממנו בזכות אמירות אופטימיות.
התמודדות עם אובדן – המדריך המלא ששווה לקרוא.
התמודדות עם אובדן – שלבי תהליך האבל
תהליך האבל בעקבות אובדן אדם קרוב כולל בדרך כלל ארבעה שלבים מרכזיים:
1. הכחשה: בשלב זה האדם האבל מתקשה לעכל את האובדן.
2. כעס: בשלב זה האבל כבר מתחיל לעכל את האובדן ומתוך כך עשוי לכעוס.
3. דיכאון/ עצבות: השלב המרכזי ביותר לקראת קבלת המצב. בשלב זה מצד אחד האדם האבל מתחיל לעכל ולהבין שהזמן לא יחזור לאחור ושהמצב לא ישוב לקדמותו, אך מצד שני מתקשים עדיין לקבל את המצב. במילים אחרות: מתחילה להירקם הבנה אך עדיין אין השלמה. ככל שהשלב הזה יהיה עוצמתי יותר, כך הקבלה תגיע מהר יותר. בשלב זה יש לתמוך באדם האבל, להבין את מצוקתו ולא להכחיש אותה.
4. קבלה: היכולת להשלים עם המצב.
קראו גם – חסמים רגשיים
איך תומכים באדם הנמצא בתהליך אבל?
לתומכים באדם המתאבל כמה תפקידים חשובים:
- אדם מתאבל זקוק לתמיכה. יחד עם הצורך בתמיכה המתאבל גם זקוק לפרטיות ולמרחב אישי בשביל לעכל את המצב החדש. מסיבה זו יש לשים לב שמדובר בתמיכה מועילה ולא בתמיכה פוגעת. זה מאלץ את התומכים להיות ערניים לצרכיו האמתיים של המתאבל שמחד לא יחוש בבדידות ומאידך שלא יחוש חוסר מנוחה.
- יש לאפשר למתאבל לחוות את הקושי ולעודד אותו לכך בעדינות. למתאבל מותר לכעוס, מותר להכחיש, ומותר להתעצב. אפילו רצוי שיחווה את רגשותיו במלוא עוצמתם. היכולת לקבל את המצב הרגשי הנוכחי ולתת לו ביטוי תסייע בהמשך לקבל את האובדן ולהגיע לשלב הריפוי.
- בלי ביקורות. לא להתרגש ממילים קשות שאומר המתאבל. יתכן שהוא יביע כעס על הנפטר או על עצמו, או על אלוקים וכו'. יש להיות שם לצידו מתוך עמדה של "אפס" שיפוטיות.
- על התומכים לדאוג שצרכיו הגופניים של המתאבל ימולאו כראוי: שינה, אכילה, שתיית נוזלים, מנוחה וכו'. ה"שגרה" מאפשרת להכיל את האובדן בפרופורציות הנכונות.
ליווי מקצועי בתהליך האבל
לעתים המצוקה של המתאבל עשויה להיות קשה מנשוא ומתמשכת, למשל: המתאבל אינו מתקשר עם הסביבה, אפתיות, דכאון חזק, אינו אוכל, אינו נרדם או ישן יותר מדי, ייאוש חזק, סימני מצוקה או חרדה, דיבורים אובדניים ("למה לי לחיות?" וכדומה).
במקרים כאלו, יש להפנות את המטופל לאיש מקצוע וטוב שעה אחת קודם.
כותב המאמר, מרדכי קדוש, פסיכותרפיסט הוליסטי, בעל ניסיון רב בליווי בשעת משבר ואובדן.