הפרעה טורדנית כפייתית (OCD- Obsessive compulsive disorder) היא הפרעה ממשפחת החרדה אשר מאופיינת במחשבות טורדניות – אובססיביות, שמביאות את המתמודד לפעול פעולות כפייתיות או "טקסיות" שמטרתן היא להסיח את דעתו של המתמודד מן המצוקה או להפחית את עוצמתה.
למעשה ניתן לסכם את הפעילות החרדתית של המתמודד עם הפרעה טורדנית כפייתית באופן הבא:
כאשר מופיעה מחשבה טורדנית אצל המתמודד הוא חש חרדה ומצוקה. בכדי להפחית את החרדה הוא מתנהג באופן כפייתי.
בעקבות ההתנהגות הכפייתית נוצרת הקלה רגעית בחרדה שלא פותרות את המחשבה הטורדנית אלא מרגיעה אותה במקצת. המחשבה הטורדנית חוזרת להופיע וחוזר חלילה.
המחשבות הטורדניות (אובססיביות) בהפרעה טורדנית כפייתית:
המחשבות הטורדניות בהפרעה טורדנית כפייתית מתאפיינות לרוב בחרדה שמא יקרה משהו בעקבות מעשה מסוים שנעשה או בעקבות מחשבה שעברה במוחו של המתמודד, פחד ממוות, תחושות גועל, חשש מחיידקים, ספקנות לא סבירה (גם בנוגע לדברים וודאיים) ועוד…
המחשבות הללו אינן רק "חולפות" במוחו של המתמודד אלא חוזרות ונשנות, מייצרות לחץ ומצוקה ולא מאפשרות מנוחה למתמודד.
ההתנהגות הכפייתית (קומפולסיביות) בהפרעה טורדנית כפייתית:
ההתנהגות הכפייתית בהפרעה טורדנית כפייתית מאופיינת בניסיון להפחית את החרדה הנובעת מההפרעה.
כאשר המתמודד מגלה שהתנהגות מסוימת מפחיתה אצלו את החרדה- הוא יבחר בה ויפעל על פיה באופן כפייתי.
ההתנהגות עשויה להראות לעתים כ"טקסית", מדויקת באופן מוגזם או חסרת היגיון. במקרים רבים ההתנהגות גם מאופיינת בהתעסקות לא פרופורציונלית ב"טפל" במקום בעיקר.
דוגמאות להתנהגות כפייתית רווחות: שטיפת ידיים בדקדקנות או בכמות מוגזמת או באופן חסר היגיון, הקפדה על סטריליות מוגזמת, הליכה על המדרכה מבלי לדרוך על ה"קווים" או באופן שדורכים על הקווים באופן מכוון, בדיקה חוזרת ונשנית שאכן משימה בוצעה כראוי על אף שידוע שבוצעה, סדר וארגון מופתיים, שמירה על כללים או חוקים טקסיים מסוימים באופן נוקשה, דייקנות ודקדקנות מופרזות, לחישת מילים ועוד.
לעתים מתלווה לתופעה אגרנות מוגזמת וחסרת הגיון או חסכנות יתרה הנובעות מדאגה לא ריאלית.
טיפול בהפרעה כפייתית OCD:
בישראל כיום ישנה מחלוקת בנוגע לשיטת הטיפול היעילה ביותר בOCD.
מטפלי הCBT טוענים שהטיפול הפסיכולוגי אינו יעיל במקרים של הפרעה טורדנית כפייתית, ומנגד בעולם הפסיכולוגיה טוענים שטיפול CBT אומנם בכוחו להכחיד את ההתנהגות הכפייתית אך לא פותר את שורש הקונפליקט החרדתי ואם כן, החרדה עשויה להתפרץ במוקדם או במאוחר באופן אחר.
אני גורס שהטיפול בOCD חייב להיות טיפול משולב שנותן מענה בכל הרבדים. למעשה, במקרים של הפרעה טורדנית כפייתית אני מעדיף טיפול הוליסטי "משולב" שמצד אחד נותן חשיבות רבה להבנה מעמיקה: בירור הגורמים שהביאו את החרדה, בירור קונקרטי ממה בדיוק המטופל מפחד, מה מניע אותו ומה הוא מוצא בהתנהגותו הקומפולסיבית.
מצד שני יש לתת מענה אד-הוק להתמודדות עם המחשבות הטורדניות: יש מטופל שאצלו יצליחו יותר כלים קוגניטיביים ויש כאלו שיצליחו להתמודד עם המחשבות האובססיביות בעזרת מדיטציות, ויש כאלו שישלבו את שניהם.
מצד שלישי שחרור החרדה דרך חוויה באמצעות כלים מעולם ה"גוף-נפש", "תת המודע", הדמיון, הדרמה ועוד.
בניגוד לטיפול CBT, להתנהגות הכפייתית (קומפולסיבית), אינני מתייחס באופן ישיר. זאת כיוון שאני רואה בכפייתיות סימפטום, קרי, פתרון למצוקה. כאשר תיפתר המצוקה המטופל לא יזדקק עוד לדפוסי ההתנהגות הכפייתית. שינוי בדפוסי ההתנהגות והפסקת ההתנהגות הכפייתית מאליה תעיד כאלף עדים על רפואה שורשית ומעמיקה.
קראו גם: הנער שסבל מ-OCD פסיכוטי
הכותב, מרדכי קדוש, פסיכותרפיסט הוליסטי, מומחה בתחום החרדה ובעל ניסיון עשיר ואחוזי הצלחה גבוהים במיוחד בתחום הOCD.
רוצים להתייעץ? רוצים לדעת עוד על טיפול בהפרעה כפייתית OCD, צרו קשר