חרדות

"להיות האבא שתמיד חלמתי"

טיפול בחרדה:

רוני, גבר בשנות החמישים לחייו עבר עם משפחתו לשדרות לפני כ-20 שנים לצרכי פרנסה. לאחר כמה שנים, המצב הביטחוני בשדרות הלך והידרדר והשפיע באופן משמעותי על המשפחה.

רוני תמיד היה צריך להיות חסון בשביל משפחתו וידע שאם ישדר חולשה בעקבות המצב הביטחוני בעיר, זה יכה גלים וכל משפחתו תסבול מאוד. אך ילדיו חשו בחרדותיו של רוני והחלו לפחד גם הם מהמצב הביטחוני בעיר.

את הילדים שפיתחו חרדות שלחו לטיפול ב"חוסן", אך בעצמו, רוני מעולם לא טיפל. כבר בפגישה הראשונה רוני הגיע למסקנה מעניינת: "כעת, אני מבין שחרדות הילדים נבעו בעיקר בשל החרדות שלי!".

לאחר כמה פגישות, רוני הגיע לקליניקה עם זיכרון ילדות: "הייתי אז בן 5 בערך. ילדים גדולים ממני בכמה שנים הכו אותי. אבי עבר שם והתעלם. הוא לא רצה לעשות דבר מפני שאחד מהילדים היה הבן של חבר טוב מאוד שלו ואבי לא רצה "לקלקל" איתו את היחסים. הם פשוט הכו אותי מכות נמרצות, ולא היה מי שיגן עלי".

משם רוני המשיך לשחזר עוד מספר אירועים שכל אחד מהם בנה אצל רוני עוד ועוד תחושות של חוסר ישע, חוסר מוגנות וחוסר ביטחון. בהמשך הילדות, רוני היה ילד שקל מאוד לנצל. המצב הביטחוני בשדרות "התיישב" אצל רוני על בסיס של חוסר הגנה מעולם המבוגרים שסבבו אותו בילדותו.

החלק הכי עצוב בסיפור הוא שרוני תמיד רצה להיות אבא שמגן על ילדיו, אך באופן לא מודע התנהג בדיוק כמו אביו שלו – כפי שאביו לא הגן עליו, כך גם הוא יצר תחושת חוסר מוגנות אצל ילדיו. כמה שניסה להסתיר את היותו חרד מהמצב, הילדים זיהו היטב שאין להם באמת אבא להישען עליו…

לכל חרדה יש סיפור רקע שיצר אותה: הייתה טראומה, הטראומה הולידה חרדה, והחרדה מולידה הימנעויות. למשל: אדם שנכח בתאונת דרכים, יתכן שיפתח חרדה מפקקים, מצפירה של מכוניות, מעצם הנהיגה, מרכבים מסוימים שהיו שם (משאיות, אוטובוסים, רכבים אדומים וכו') ובשל כך הוא ימנע מלנהוג, מלנסוע באותו הכביש, או בשעות מסוימות וכו'. אם בתאונה הייתה מעורבת משאית, למשל, אז כשיזהה משאית בנהיגה הוא יאט מאוד בשביל לא להיות בסביבתה.

בטיפול מסודר, אנו משתדלים לזהות את השורש ולטפל בו: לזהות את הטראומה שיצרה את החרדה, לזהות את הטראומה שהולידה טראומה אחרת וכו'. אם החרדה היא משפחתית – יש לזהות מיהו הגורם המשפחתי שיוצר את החרדתיות ולטפל בו, מתוך הנחה שמי שמסוגל להשרות תחושת חרדה על הסובבים, באותה המידה יוכל להשרות עליהם תחושת רוגע ושלווה ("הדבקה רגשית". במקרים בהם החרדה כבר "הוטבעה" בקרב הילדים – יש לטפל גם בהם באופן פרטני).

לאחר שרוני עבר טיפול משמעותי, המשפחה כולה נרגעה יותר. והכי חשוב: רוני סוף סוף יכל להיות האבא שתמיד חלם: עמוד השדרה והביטחון של הבית.