הדרכת הורים

הדרכת הורים היא אחד המפגשים הייעוציים הרווחים כיום בעולם המערבי.
הורים רבים שנקלעים לקשיים בהתנהלות מול ילדיהם רואים צורך לקבל כלים מאיש מקצוע המומחה בתחום ההורות. למומחים אלו יש כלים שאותם הם מציעים עבור ההתמודדות אותה יציגו ההורים.

הדרכת הורים ייעוצית – חסרונות

באופן אישי, אני סבור שישנם שני חסרונות מהותיים בהדרכות ההורים הייעוצית הקלאסיות:

החסרון הראשון בעיני נובע מכך שרוב הגישות בהדרכת הורים מציגות עמדה חינוכית מאוד מגובשת המתיימרת לספק מענה לכל מקרה.
הבעיה היא שלא ניתן באמת להתאים את אותו המענה לאותו מקרה המתרחש בכמה משפחות שונות.
מה שעבד במשפחה אחת לא בהכרח יעבוד במשפחה האחרת.
יש בכך התעלמות מהמרכיבים השונים היוצרים את המרקם המשפחתי: מי הם ההורים? מיהו הילד? האם יש כאן קושי אובייקטיבי או סובייקטיבי? מדוע ההתמודדות כל כך קשה עבורם? האם הכלי המוצע באמת מתאים להורים מסוג זה? האם הכלי מתאים לילד?
קראו על התמקדות בקושי

לומר שכל פעם שאנו פוגשים את הבעיה X הפתרון יהיה Y זה בדיוק כמו לומר שכל מי שרעב צריך לאכול חביתה. אולי הוא לא אוהב חביתה? אולי יש לו אלרגיה לביצים? אולי הוא בדיאטה ומשתדל לא לאכול מאכלים מטוגנים?

כך אם נאמר, למשל, שבכל פעם שכל ילד בעולם מתעצל להכין את שיעורי הבית התגובה המתבקשת היא לאסור עליו לצאת לשחק עם חברים זוהי ודאי לא הדרכה המתאימה לכלל ההורים ולכלל הילדים. בטרם מתאימים תגובה למקרה יש לבחון כל כך הרבה דברים, למשל: מי הילד? מה הקושי שלו בהכנת שיעורי הבית? מה המשמעות עבורו של לא לשחק עם חברים? עד כמה ההורים מבינים לליבו של הילד בתחום זה? אולי יצירת האינטרקציה החברתית אצל הילד הספציפי הזה היא חשובה בהרבה מאשר הכנת שיעורי הבית? מי הם ההורים? מה היחס שלהם לשיעורי הבית? איך הם מרגישים כשהם מונעים מהילד מפגש חברתי? האם התגובה הזו נוסתה בעבר? מה היו תוצאותיה עבור הילד? איך ההורים עיכלו זאת? התאמת תגובה למעשה מבלי להתייחס לשאלות מעין אלו היא בעייתית ואף מסוכנת מבחינה חינוכית ופסיכולוגית.

החסרון השני, שבעיניי הוא משמעותי אף יותר, הוא שההדרכות האלו לוקחות מההורים את האינסטינקט הבסיסי ביותר של איך להיות הורה.
אני באמת מאמין שלכל הורה יש פתרונות טובים בהרבה מכל מה שאוכל לייעץ להם.
אז היכן הבעיה? מדוע הם באים אלי להדרכת הורים? כבר נסביר זאת.
אך הם וודאי לא באים בשביל לקבל ממני רעיונות חדשים להתמודדות.
כאשר הורה בא אלי ואני מסביר לו שאיך שהוא מתנהל זה לא נכון ויש דרך טובה יותר, אני יוצר תלותיות של ההורה בי.
כל מה שאומר לו זה קודש קודשים והוא אט אט יאבד את האמון בעצמו וביכולותיו.
במקום לבנות את הסמכות ההורית ואת היכולת ההורית, כך רק פוגעים בה.

בנוסף לשני חסרונות אלו, בבסיס המפגש של הדרכת הורים קלאסית ישנה הנחת יסוד מוטעית: הבעיה היא ההתנהגות של הילד שאנו, ההורים, לא יודעים להתמודד איתה.
אנו ההורים צריכים לעזור לילד להשתנות. בהמשך, נסתור את טיעון זה.

הפתרון: הדרכת הורים טיפולית

מנסיוני הרב עם הורים, הדרך היא לא מתן כלים.
את הכלים, בדרך כלל, יציעו ההורים בעצמם לאחר התבוננות מעמיקה בקורות המשפחתיים. בטיפול העניין הוא לעולם לא הפרקטיקה אלא הבנת עומק התהליך.
שינוי אמיתי לא יכול להתחולל באמצעות מתן כלים פרקטיים.
אינני אומר שאין שום מקום למתן כלים פרקטיים. אינני שולל מכל וכול ייעוץ, הדרכות הורים קלאסיות, אימון (קאוצ'ינג), ייעוץ שינה וכדומה.
ניתן להיעזר בכל אלו אך יש לדעת שאין כאן שינוי מהותי, יש כאן לכל היותר שינוי התנהגותי המנותק מהמהות.

הדרכת ההורים הטיפולית היא למעשה טיפול ולא ייעוץ.
בהדרכת ההורים הטיפולית נעבוד על הדינאמיקה במשפחה ונחקור אותה לעומק, נזהה את משחקי התפקידים וההשלכות בין ההורים לילד, נבחן: מה בדיוק קשה להורה בהתנהגות הילד? איך זה מפעיל אותו? למה זה מפעיל כך את ההורה? האם הפעולה האינסטינקטיבית של ההורה תורמת להתפתחות הרגשית או ההתנהגותית של הילד או לא?

אני סבור שהשינוי לא מתחיל בילד.
השינוי ראשית מתחיל אצל ההורים.
בהדרכת ההורים הטיפולית המיקוד הוא לא בילד אלא בהורות.
השינוי שיווצר בהורות יביא לבסוף גם לשינוי אצל הילד.
אך לא מדובר פה בשינוי התנהגותי של ההורות אלא בשינוי מהותי, שינוי הנובע מהבנת עומק של ההתנהלות המשפחתית, של נפש ההורה, של המסרים המועברים במשפחה ועוד.
אי אפשר לבצע שינוי אמיתי מעל לפני השטח מבלי להבין תחילה מה באמת קורה מתחת לפני השטח.
בסופו של דבר גם נגיע לכלים.
דרך הפעולה תבחר מתוך הבנה מעמיקה מה נכון לנו כהורים ומה נכון לילד.
בשטח התגובה הטובה ביותר תוכל להתבצע באופן אינסטנקטיבי לאחר שהתבצע הליך טיפולי מעמיק.

סיפור מהקליניקה…

אסיים בסיפור שהוא גם טיפ הורי משמעותי. אלא שהטיפ הזה דווקא יכול להתאים לכל ההורים שבעולם:

בעבר הגיעו אלי רונן ואילה, זוג הורים משקיענים מאוד ומתוסכלים עוד יותר.
במשך 50 דקות הם סיפרו מעט על המשפחה והרבה מאוד כמה קשה להם עם הילד.
בעשרת הדקות האחרונות הבנתי שמשהו פה רק מחריף את הבעיה.
קטעתי אותם ואמרתי להם: נשארו לנו עשר דקות.
סיפרתם לי המון מה רע.
בואו וספרו לי עכשיו בבקשה בעשרת הדקות הקרובות מה טוב בילד שלכם.

ההורים השתתקו.
הם כל כך היו רגילים להתמקד ברע עד כדי כך שכמעט ולא מצאו דברים טובים.
לאחר מחשבה הם אמרו כמה משפטים בודדים מה טוב בו. היה ניכר שהם מתרגשים מלדבר על הטוב שיש בו, אך אותי זה לא סיפק.

"יכולתם לדבר 50 דקות על מה רע וכשאתם מדברים על מה טוב אתם בקושי מוצאים 2-3 משפטים. מה זה אומר לדעתכם?" שאלתי.

ההורים השתתקו שנית. הם הבינו.

"אינני מכיר ילד בעולם שיש רק 3 משפטים טובים לומר עליו". אמרתי. "האם אתם מכירים את זה מעוד מקום בחיים שלכם?"

משם השיחה גלשה לכיוונים של ביקורתיות וראיית הרע בחיים בכל מיני מקומות, חוויות ילדות ועל הקשר של רונן עם הוריו.

העבודה עם ההורים האלו הייתה מאוד פשוטה: הם היו צריכים במשך השבוע לחפש כמה שיותר דברים טובים בילד שלהם, להגיע כל שבוע לקליניקה ולתת בפני הרצאה על כמה שהילד שלהם טוב.

בסוף כל פגישה, בדקות האחרונות הם הורשו גם לדבר על מה הפריע להם השבוע, אך זוהי פרופורציה נכונה יותר: 80% לעסוק בטוב, ו20% במה צריך עוד להשתפר.
או ליתר דיוק: במה הם צריכים להשתפר כדי שהילד יתנהג אחרת.
ולמען האמת, אם היו עוסקים 100% בטוב התוצאות היו טובות יותר, אך בכל זאת הם הגיעו להדרכת הורים טיפולית כדי לעסוק במה שלא עובד.

אט אט רונן ואילה פיתחו עין טובה כלפי ילדם.
כשזה קרה הילד באמת הפך להיות "ילד טוב" יותר. לא רק בבית. גם מבית הספר התחילו להגיע המחמאות.

ההסבר לכך הוא פשוט מאוד: כאשר אנו מסתכלים על הילד שלנו באופן שלילי, הוא מקבל מאיתנו מסר מאוד ברור: "אני שלילי". "אני רע".
לא צריך לומר לו את זה כדי שיבין זאת. מספיק לחשוב כך.
ככל שאנו עוסקים בראיה טובה יותר, ככל שאנו מתמקדים בטוב שבילד בעצמנו- כך גם הוא רואה את הטוב שבו וחושב על עצמו "אני טוב" ואם אני טוב, אני גם מתנהג בהתאם.

קראו עוד סיפורים מהקליניקה

אצלי בקליניקה, מרדכי קדוש, פסיכותרפיסט הוליסטי הורים רבים חוללו שינוי בקרב ילדיהם, מהסיבה הפשוטה שהם קודם כל עברו שינוי מעמיק בקרבם.