טיפול בטראומה בגישה הוליסטית – אינטגרטיבית
עברתי טראומה קשה בילדות. כיצד אדע אם לגשת לטיפול?
גוף האדם נברא עם מנגנוני בריאות והחלמה מופלאים ומתוחכמים ביותר. לכן, כאשר ישנה פציעה, שבר או פלישה חיידקית הגוף פועל מעצמו לאיחוי ורפואה. באופן דומה, כאשר אנו חווים סערה רגשית או טראומה המוח ינסה לפעול כמיטב יכולתו כדי לעבד את החוויה. עיבוד החוויה מתרחש בעיקרו בעת החלימה, אך גם בזמן הערות.
לעתים, יכול להתרחש אירוע קשה שהמוח לא יהיה מסוגל לעבד אותו. למשל: טראומה קשה במיוחד, אם החוסן הנפשי ירוד ("מערכת חיסונית רגשית חלשה"), חוויה קשה בגיל צעיר שהמוח טרם מפותח דיו בכדי לעבד אותה ואפילו אם הגענו לאירוע חלשים פיזית בשל עייפות או מחלה והמוח שלנו חלש כרגע בשביל להשלים את העיבוד כראוי.
חוויה לא מעובדת היא למעשה טראומה. אם המוח לא עיבד אותה כראוי בסמיכות לשעת האירוע, כנראה שנסבול מפוסט – טראומה.
קראו גם – מניעת פוסט טראומה
איך אדע אם הטראומה עובדה כראוי או שאני בפוסט טראומה?
חוויה שלא עובדה כראוי תשמר בזיכרוננו באופן "גולמי" עם מראות, ריחות, קולות, מחשבות, תחושות גוף ורגשות משעת האירוע כיחידת זיכרון נפרדת, באזור נפרד במוח מאשר שאר חלקי הזיכרון. בכל פעם שיגיע למוח גירוי המזכיר את אחת התחושות, הרגשות או המחשבות הלא מעובדות הללו, יחידת הזיכרון הלא מעובדת תצוף בעוצמה חזקה כמעט כמו בשעת האירוע, באופן לא מותאם כלל לאירוע הנוכחי.
למשל: צעדים בחדר המדרגות עשויים להגביר חרדה אצל ניצול שואה כי זה מזכיר לו את מגפי חיילי ה-S.S, דלת נטרקת עשויה להזכיר להלום קרב את רעש יריית הרובה, חרדת קהל בשל טראומת ילדות בה ביישו אותי בכתה מול כולם, פחד מכלבים בגלל שננשכתי בגיל צעיר, קלסטרופוביה בגלל שבעבר נתקעתי במעלית ועוד…
נמשיך עם זו האחרונה: אם בכל פעם שאמצא במקום סגור אתחיל להזיע, להילחץ ולחוש תחושות מחנק, כנראה שהטראומה מאותה המעלית לא עובדה כראוי ושאני צריך לגשת לטיפול בפוסט טראומה.
קראו גם – סודות מהקליניקה
מדוע לא מספיקה ההבנה ההגיונית שהאירוע הנוכחי לא אמור להטריד אותי?
ההיגיון שלנו נמצא ברשת הזיכרון האדפטיבית שלנו. אך, הזיכרון הלא מעובד שמור מחוץ לרשת הזיכרון האדפטיבית ואין לו שום "גישה" להגיון הנמצא ברשת הזיכרון האדפטיבית. לכן, לא יועיל שום שכנוע שאין ממה לפחד. גם אם נסביר לעצמנו כל הזמן שהאירוע הטראומתי מהילדות היה ונגמר, זה פשוט לא יעזור. אם ננשכתי בילדות, לא יועיל להסביר לי שהפעם זה סתם פינצ'ר פחדן בדיוק כמו שלא יועיל אם נסביר לאדם שעבר תאונת דרכים מחרידה שהנהג במשאית שמאחורינו הוא נהג זהיר ומנוסה…
יתכן ש"בהגיון" אהיה מסוגל להבין את ההבדל בין האירוע הטראומתי לבין הסיטואציה התמימה הנוכחית אך למוחנו מנגנוני הגנה שיעלו בי זיכרונות גופניים מאותו האירוע: יצוצו ריחות, "פלשבקים", תחושות גוף, רגשות קשים ומחשבות קשות שיתריעו בפניי על הנורא העשוי להתרחש. זה יחזיר אותי לאירוע במלוא העוצמה…
כיצד פועלת הגישה ההוליסטית לריפוי מטראומה?
הגישה ההוליסטית, כפי שמצוין במקומות רבים באתר זה, רואה באדם כולו מכלול שלם אורגני המורכב מערוצים רבים. שינוי שיתחולל באחד הערוצים ישפיע על כל שאר חלקי האישיות. ישנם מקרים בהם הגישה ההוליסטית תשלב שיטות טיפול קוגניטיביות. אך כפי שהסברנו, בריפוי מטראומה ההיגיון לא משתלב בחלק הריפוי. (באופן כללי, לשיטתי, עיקר הרפואה הנפשית נמצאת עמוק הרבה יותר מהמישור השכלי) לפי השיטה ההוליסטית נפנה לגוף ונעבוד דרך הגוף. הגוף הוא "הישרדותי", כנה וחסר מניפולציות. כאשר הרפואה תתבצע במישור הגופני היא תכה גלים גם על שאר רבדי האישיות. לאחר רפואת הגוף גם יהיה אפשר להסכים עם ההיגיון…
במקביל לעבודה עם הגוף, תהיה עבודה אינטגרטיבית עם שאר חלקי האישיות: בערוץ השכלי, יוסבר מהו מקור הפחדים, נטפל בעיוותי חשיבה ונייצר דפוסי חשיבה בריאים יותר, בערוץ ההתנהגותי נחשוף את המטופל בהדרגה לטראומה בכדי ליצור הקהיה של עוצמת החרדה, בערוץ הלא מודע נטמיע מסרים שיסייעו בתהליך הריפוי ובערוץ הרגשי נעבד את הרגשות, ניתן להן את מקומן הראוי ונלווה את המטופל לאורך כל הדרך. כמו כן, יהיה ניתן לשלב מספר כלי עזר להתמודדות עם החרדה במהלך תהליך הריפוי (נשימות, הרפיות ועוד…). אך ביסוד הכל, הרפואה תתבצע בעיקר דרך הגוף. שם תהיה מרבית העבודה ועיקר הרפואה.