אתה ממש לא רוצה לדעת מה עבר עלי היום!"
למה התכוונה אשתך כשאמרה לך את המשפט הזה? כנראה שרצונה הוא דווקא שכן תתעניין במה שעבר עליה היום… אז… "כשאת אומרת 'לא', למה את מתכוונת?", שואל המשורר.
תת המודע שלנו מופעל באמצעות החושים: כשמערכת החושים שלנו קולטת תמונה, ריח, טעם, תחושת מגע או צליל היא מפנימה אותו הישר לתת המודע.
אין דבר כזה 'לא גירוי' – או שישנו גירוי או שהוא איננו.
למשל: או שהיה צליל או שלא היה, או שראינו תמונה או שלא ראינו. אך אין דבר כזה 'לא צליל', 'לא ריח'.
מסיבה זו, תת המודע שלנו איננו מבין את המילה "לא".
למשל: אם המורה בכתה יבקש מהתלמידים: "בבקשה לא לחשוב על ההפסקה כעת", סביר להניח שזה בדיוק מה שהתלמידים יעשו מכיוון שהמורה בעצם היסב את תשומת הלב של התלמידים להפסקה (למרות שיתכן שהם לא חשבו על זה כלל קודם לכן…).
קראו גם: מסגור מחדש
מסיבה זו, ניסוחים כמו: "אל תדאג", "לא נורא", "אל תשים לב אליו", "אתה לא צריך להיעלב", "אל תפחד מהכלב הזה" וכדומה, לא רק שהם מתעלמים מרגשות הילד, אלא שהם גם משיגים את המטרה ההפוכה. מוטב לומר: "הכלב נובח בחזקה כי כך הוא מדבר".
כאשר ישנו "טריגר" שאנו רואים בו בעייתי מבחינה חינוכית, כדוגמת טלוויזיה פועלת בתוכנית הסותרת את ערכי החינוך שלנו בעת מפגש משפחתי וכדומה, משפט כמו "אל תתקרב לטלוויזיה" מחטיאה את המטרה כי הגירוי יישאר בתת המודע ובהזדמנות הבאה הילד יפנה לטלוויזיה, כמאמר החכם באדם "מים גנובים ימתקו".
מוטב להסיט את תשומת לבו של הילד לכיוונים אחרים ולהסביר לו לאן כן מוטב להתקרב: "בא לפה חמוד, בוא תכיר את דוד חיים".
קראו מאמר התמקדות בקושי
במקום לומר לילדים "אסור לדבר כך!" או "אנחנו לא מדברים ככה!" יעיל הרבה יותר לומר "אנו מדברים רק בנעימות" או "אנו מדברים בשפה נקיה" וכדומה.
וכל זה רק בתנאי ש שגם אנו בעצמנו מדברים כך (ולא רק בנוכחות הילדים…).
שפה חיובית איננה סמנטיקה גרידא, היא תדר שאנו משדרים לעצמנו ולסביבה. דברו חיובי!
קשור: טיפול היקשרותי