מאת מרדכי קדוש, M.A בפסיכודרמה ופסיכותרפיסט
כאבי בטן שחוזרים, כאבי ראש, עייפות שלא עוברת, חולשה, סחרחורות. עוברים מרופא לרופא, מבדיקה לבדיקה, מנסים עוד טיפול ועוד טיפול, והסבל ממשיך. לפעמים הבדיקות לא מסבירות את הכאב, ולפעמים יש בעיה רפואית אמיתית, אבל התסמינים תופסים מקום עצום בחיים.
וחשוב לומר את זה כבר בהתחלה: הכאב אמיתי. אף אחד לא ממציא אותו ולא מדמיין אותו. השאלה היא לא "האם זה בראש", אלא איך הגוף, הרגשות והדרך שבה מתמודדים עם הכאב משפיעים זה על זה.
מהי הפרעה סומטית?
הפרעת תסמינים סומטיים היא מצב שבו תסמינים בגוף, כמו כאב, עייפות, בעיות עיכול, קוצר נשימה או תחושות מוזרות, מלווים בדאגה, במצוקה ובעיסוק שתופסים חלק גדול מהיום ופוגעים בתפקוד.
שתי נקודות שהרבה אנשים לא יודעים: האבחנה לא נקבעת רק בגלל שהבדיקות תקינות. והיא יכולה להופיע גם אצל מי שיש לו מחלה גופנית מוכרת. מה שקובע הוא עד כמה התסמינים והעיסוק בהם משתלטים על החיים.
הפרעה סומטית או חרדת בריאות?
הן דומות, ולפעמים מופיעות יחד, אבל הן לא אותו דבר.
- בחרדת בריאות מרכז הסבל הוא הפחד ממחלה. התחושה בגוף יכולה להיות קלה, אבל המחשבה על מה שהיא אולי אומרת מפחידה.
- בהפרעה סומטית מרכז הסבל הוא התסמינים עצמם: הכאב, העייפות, והדרך שבה הם מצמצמים את החיים.
למשל, מי שסובל מחרדת בריאות מרגיש דקירה קלה בחזה ומפחד שזו מחלת לב. מי שסובל מהפרעה סומטית סובל מכאב מתמשך בחזה, מתקשה לעבוד, ומבלה שעות במחשבות על הכאב. על הצד השני כתבתי במאמר על חרדת בריאות.
המעגל בין הגוף לנפש
הגוף והנפש משפיעים זה על זה כל הזמן. מתח מתמשך משפיע על העיכול, על השרירים, על השינה ועל הדרך שבה אנחנו מרגישים כאב. וכך נוצר מעגל: הכאב מעורר מתח, המתח מגביר את הדריכות של הגוף, הדריכות מעצימה את הכאב, והאדם נעשה עסוק יותר ויותר במה שקורה בגופו.
כשהגוף נושא את מה שקשה לומר
יש אנשים שיודעים לומר "כואב לי" או "אני מותש", אבל מתקשים לומר "אני כועס", "אני מפחד" או "אני צריך עזרה". במקום לזהות כעס, הם מרגישים מתח בשרירים. במקום לזהות פחד, הם מרגישים דופק מהיר ומחנק. הגוף הופך למקום שבו המצוקה מורגשת, גם כשלא ברור מה היא אומרת.
לפעמים זה מתחיל בילדות: בית שבו לרגשות לא היה מקום, שבו אסור היה להיראות חלש, או שבו רק כשהיית חולה קיבלת תשומת לב ודאגה. לפעמים הסיפור אחר לגמרי. לכן לא מניחים מראש שכל כאב מסתיר רגש, אלא בודקים בעדינות, בתוך הטיפול, מה נכון דווקא לכם.
הסיפור של יחיאל: "אין לי על מה לעמוד"
סיפור מרגש מהקליניקה. השמות והפרטים שונו כדי לשמור על פרטיות.
יחיאל, בשנות העשרים לחייו, הגיע בגלל חולשה מתמשכת ברגליים. הוא תיאר תחושה שהרגליים לא חזקות מספיק כדי לשאת אותו, כאילו הקרקע לא בטוחה מתחתיו. הוא עבר בירורים רפואיים, אבל התחושה לא עזבה. הוא בדק את עצמו כל הזמן, שם לב לכל שינוי בכוח של הרגליים.
כשניסינו להסתכל מעבר לתסמין, עלתה שאלה אחרת: מה זה אומר בשבילו, להרגיש שאין לו על מה לעמוד?
יחיאל גדל עם אבא שאי אפשר היה לצפות את תגובותיו, ושהגיב בכעס בכל פעם שהבן ניסה לעמוד על שלו. הוא למד להיות דרוך, להיזהר, לא לטעות. וגם בבגרות הוא התקשה לקבל החלטות, חיפש אישור מאחרים, והרגיש שהוא צריך מישהו חזק ממנו שיכוון אותו.
באחת הפגישות שאלתי אותו מה היה קורה אילו היה יכול לסמוך על הרגליים שלו. הוא שתק רגע, ואמר: "אולי הייתי יכול פשוט לעמוד. לא הייתי צריך כל הזמן שמישהו יחזיק אותי."
זו הייתה נקודת מפנה. זה לא אומר שהחולשה ברגליים הייתה מדומיינת, ולא שהוכח שמקורה נפשי. אבל התחלנו לראות איך החוויה בגוף והחוויה בנפש מדברות באותה שפה.
משם עבדנו על העמידה שלו בעולם: לקבל החלטות בלי לבקש אישור על כל צעד, להגיד "לא" כשמשהו לא מתאים לו. אחת התובנות שלו הייתה שהוא לא חייב להרגיש בטוח לגמרי כדי לעמוד על שלו. אפשר לפחד, להסס, ובכל זאת לבחור.
עם הזמן הוא התחיל להרגיש עצמאי ובטוח יותר, וגם העיסוק ברגליים פחת. הוא כבר לא היה צריך לבדוק כל רגע אם הן חזקות מספיק. הטיפול לא ניסה רק להעלים תחושה. הוא בנה משהו חדש: את התחושה שיש לו קרקע, ושהוא מסוגל לשאת את עצמו.
איך מטפלים בהפרעה סומטית?
לא מנסים לשכנע את האדם שהכאב לא אמיתי, וגם לא מחפשים רק הסבר רגשי. מטפלים באדם כולו.
- להכיר בסבל. מי ששמע שוב ושוב "זה בראש שלך" צריך קודם כל מישהו שמאמין לו.
- להפחית את העיסוק בתסמינים. פחות מעקב מתמיד ובדיקות חוזרות, בלי לוותר על בירור רפואי שצריך.
- לבנות שפה רגשית. ללמוד להבחין בין כאב, מתח, פחד, כעס ועצב, ולמצוא להם מילים.
- להרגיע את מערכת העצבים. נשימה, הרפיה, תנועה וקשב לגוף. לא להילחם בגוף, אלא ללמוד לשאת תחושות לא נעימות.
- לחזור בהדרגה לחיים. לעבודה, לקשרים ולתחביבים, בהתאם למצב הרפואי.
בקליניקה אני עובד גם דרך הגוף והחוויה, לא רק בשיחה. בפוקוסינג מקשיבים לתחושה בגוף עד שהיא מקבלת משמעות, ובפסיכודרמה אפשר לתת לתחושה קול. כך נבנה חיבור בין מה שמרגישים בגוף למה שמרגישים בלב.
מתי כדאי לפנות?
כשתסמינים מתמשכים מלווים במצוקה, בעיסוק רב בגוף או בפגיעה בתפקוד. טיפול רגשי בא במקביל למעקב רפואי, לא במקומו. תסמין גופני לא מעיד מאליו על הפרעה סומטית, ולכן קודם שוללים או מטפלים בסיבה הרפואית, בלי להניח מראש שהמקור נפשי.
שאלות נפוצות
זה אומר שהכאב שלי בראש? לא. הכאב אמיתי לגמרי. השאלה היא מה משפיע עליו ומה מחזק אותו, ושם הגוף והנפש פועלים יחד.
צריך להפסיק את הבירורים הרפואיים? לא. ממשיכים מעקב רפואי מסודר, ובמקביל מפחיתים בדיקות חוזרות שנובעות מחרדה.
מה הקשר לחרדה? מתח וחרדה מגבירים תחושות בגוף, וכאב מתמשך מגביר חרדה. לכן הרבה פעמים מטפלים בשניהם יחד. עוד במאמרים על חרדת בריאות ועל התקפי חרדה.
אפשר לטפל בזום? כן, וחלק מהעבודה עם הגוף מתאימה גם למפגשים מרחוק.
הגוף אינו האויב
כשכואב לאורך זמן, קל להרגיש שהגוף בוגד בנו. אבל הגוף הוא לא אויב שצריך לנצח. המטרה בטיפול היא להחזיר את הגוף למקום הטבעי שלו: לא מרכז של דאגה בלי סוף, אלא חלק מהיכולת לחיות, להרגיש וליהנות.
לקבוע פגישה
אני מקבל בקליניקות בירושלים, בגבעת שמואל, באופקים ובמגרון, וגם בזום. אם הגוף שלכם סובל ואיש לא מצליח לעזור, אפשר להתקשר או לשלוח הודעה למספר 052-8784146, בין השעות 8:00 ל-21:00.