מאת מרדכי קדוש, M.A בפסיכודרמה ופסיכותרפיסט
המורה מתקשרת שוב. שיעורי הבית נגמרים בצעקות. ובסוף היום, כשהילד סוף סוף נרדם, נשארים עם תחושה כבדה: "אני כל הזמן כועס עליו, ואני יודע שזה לא עוזר". אם זה מוכר לכם, אתם לא לבד. רוב ההורים לילדים עם ADHD מכירים את התחושה הזו היטב.
במאמר הזה אני רוצה להציע הסתכלות קצת אחרת: לא עוד רשימת טיפים, אלא דרך להבין את הילד שלכם מבפנים, ואת עצמכם לצידו.
ADHD: לא רק בעיה, גם סגנון קשב אחר
לילד עם ADHD יש קשיים אמיתיים: קשה לו להתרכז, לשבת במקום, לחכות לתורו ולווסת את ההתנהגות שלו. את הקשיים האלה לא כדאי להקטין. אבל ADHD הוא לא רק רשימת חסרונות. זה מוח שעובד אחרת, ויש בו גם כוחות: סקרנות, אנרגיה, יצירתיות, יכולת להתלהב. הרבה מבוגרים עם ADHD מצליחים מאוד בחייהם, לעיתים קרובות דווקא בתחומים שבהם הסגנון הזה הוא יתרון.
חלק גדול מהקושי נוצר במפגש עם מערכת שלא נבנתה בשבילם. מורה עם שלושים ילדים בכיתה מתקשה מאוד להתאים את עצמו לילד שצריך לזוז, לשאול ולהתחיל מחדש. זו לא אשמת המורה וזו לא אשמת הילד. זה פשוט פער בין הילד לסביבה. ולכן המטרה היא לא רק "לתקן" את הילד, אלא גם לעזור לו למצוא את הסביבה שבה הכוחות שלו יוכלו לבוא לידי ביטוי.
להסתכל על המעטפת
כשמדברים על ADHD, השיחה נוטה מהר מאוד לעבור לתרופות. אבל לפני כן, ולצד זה, כדאי לשאול: מה עוד קורה לילד?
- רעב ותזונה. יש ילדים שכשהם רעבים הופכים הרבה יותר תוססים וחסרי סבלנות. לפעמים חלק מהפתרון פשוט עד כדי כך: תפוח בהפסקה, ארוחת בוקר מסודרת.
- שינה. ילד עייף מתקשה להתרכז ולווסת את עצמו, גם בלי ADHD.
- מה קורה בבית. מתח בין ההורים, מעבר דירה, אח שנולד, אובדן. מצוקה רגשית יכולה להיראות מבחוץ בדיוק כמו חוסר שקט.
- מה קורה בהפסקות. ילד שמרגיש בודד בהפסקות עלול להגיב במריבות עם כולם. מבחוץ זה נראה כמו בעיית התנהגות. מבפנים, זו בדידות.
ההתבוננות הזו לא מחליפה אבחון או טיפול. היא משלימה אותם. לפעמים היא מגלה שחלק מהקושי בכלל לא נובע מה-ADHD, ולפעמים היא פשוט מקלה על הילד ועל כל המשפחה.
הגישה שלי: לא עוד עצות
הדרכת הורים נתפסת בדרך כלל כאוסף של מקרים ותגובות: "אם הילד עושה כך, תגיבו כך". אני עובד אחרת. אני לא בטוח שהעצות שלי טובות יותר משלכם. לא פעם יושבים מולי הורים עם יותר ניסיון הורי ממני, ואני לומד מהם לא פחות משהם לומדים ממני.
מה שאני כן יודע לעשות הוא לעזור לכם להתבונן עמוק יותר: על הקשר שלכם עם הילד, על הצרכים שלו ועל מה שקורה בנפשו. איך הוא חווה אתכם? מה הוא חושב עליכם? מה חסר לו? למה הוא זקוק? בעזרת פסיכודרמה, למשל, הורה יכול להיכנס לרגע לנעליים של הילד ולהרגיש מבפנים את מה שהוא רק ראה מבחוץ.
מתוך ההבנה הזו, ההורים כבר יודעים לבחור בעצמם את דרך הפעולה הנכונה עבורם ועבור הילד שלהם. לפעמים אתן גם עצה, אבל זה לא לב העבודה.
זה טיפול הורי, לא רק הדרכת הורים
הדרכת הורים עוסקת בילד, אבל היא תמיד נוגעת גם בהורה. הכעס, התסכול, האשמה והפחד שמתעוררים מול ילד עם ADHD הם לא רק תגובה למה שהילד עושה. לפעמים הם מגיעים ממקום עמוק בהרבה. וכשההורה מבין את עצמו טוב יותר, גם הקשר עם הילד משתנה.
דוגמה מהקליניקה
הפרטים שונו כדי לשמור על פרטיות.
אבא אחד הגיע אליי מותש. הבן שלו התקשה מאוד לווסת את ההתנהגות שלו בבית הספר, והטלפונים מהמורים לא הפסיקו. האבא מצא את עצמו כועס על הבן כל הזמן. מה שתסכל אותו יותר מכל היה שהוא ידע שהכעס לא מקדם שום דבר. "אני רואה שזה לא עוזר," הוא אמר, "ואני לא מצליח להפסיק."
במהלך העבודה, דרך אסוציאציות, התחילה להתגלות תמונה אחרת. גם האבא עצמו היה ילד שהתקשה לשבת בשקט בכיתה. הוא סבל מזה מאוד. הוא ספג יחס קשה ואלים, גם ממורים וגם מההורים שלו. ובזמן שהוא כעס על הבן שלו, הוא בעצם ראה בו את הילד שהוא עצמו היה.
מה שעלה שם היה שהאבא לא כעס על הבן כי הוא אבא רע. הוא כעס כי הוא פחד, פחד אמיתי ועמוק שהבן שלו יסבול כמו שהוא סבל. הכעס הגיע מאהבה, לא משנאה.
ברגע שהאבא הבין שמאחורי הכעס עומד פחד, ומאחורי הפחד עומדת אהבה, משהו בו נרגע. הוא כבר לא היה צריך להילחם בבן שלו כדי להציל אותו מהעבר של עצמו. הכעס לא נעלם ביום אחד, אבל הוא התחיל לזהות אותו בזמן, לעצור ולשאול את עצמו: "האם אני כועס עכשיו על הבן שלי, או על מה שעשו לי?"
והשינוי הזה בתוכו חלחל גם לקשר. האבא התחיל לראות את הבן שלו אחרת: לא ילד ש"מסכן את עתידו", אלא ילד שצריך מבוגר שמאמין בו, בדיוק מה שלו עצמו היה חסר כילד. הוא בחר להיות עבור הבן שלו האבא שהוא עצמו לא קיבל. הטון בבית השתנה, ובפעם הראשונה מזה זמן רב, האבא והבן מצאו זמן ליהנות יחד.
ומה עם ריטלין?
תרופות יכולות לעזור מאוד לחלק מהילדים עם ADHD, וההחלטה עליהן היא של הרופא, יחד איתכם. אני לא בא במקום הטיפול התרופתי. אבל בהרבה מקרים התרופה היא לא כל הסיפור. גם כשהילד מקבל טיפול תרופתי, כדאי להבין מה הוא מרגיש, מה מעיק עליו ואיך הוא חווה את הבית. זו גישה של "גם וגם": התרופה עוזרת לקשב, וההבנה הרגשית עוזרת לקשר.
שאלות נפוצות
האם הילד צריך להגיע לפגישות? לא תמיד. בהדרכת הורים העבודה נעשית בעיקר עם ההורים. כשצריך, אפשר לשלב גם טיפול רגשי לילד עצמו.
צריך אבחון ADHD כדי להתחיל? לא. אפשר להתחיל גם לפני אבחון, או כשאתם עדיין לא בטוחים. ההתבוננות על הקשר ועל הצרכים של הילד עוזרת בכל מקרה.
כמה פגישות זה לוקח? זה משתנה ממשפחה למשפחה. הרבה הורים מרגישים שינוי כבר אחרי מספר פגישות, כשהם מתחילים לראות את הילד ואת עצמם בעיניים אחרות.
האם שני ההורים צריכים להגיע? זה מומלץ, אבל לא חובה. גם כשמגיע הורה אחד, השינוי אצלו משפיע על כל המשפחה.
אפשר לקבל הדרכת הורים בזום? כן. הדרכת הורים מתאימה גם למפגשים בזום.
לקבוע פגישה
אני מקבל בקליניקות בירושלים, בגבעת שמואל, באופקים ובמגרון, וגם בזום. אם אתם מרגישים שהקשר עם הילד שלכם הפך למאבק, אין צורך לחכות. אפשר להתקשר או לשלוח הודעה למספר 052-8784146, בין השעות 8:00 ל-21:00.
למידע נוסף על הגישה שלי, אפשר לקרוא גם את המאמר הכללי על הדרכת הורים.
מרדכי קדוש, מטפל בפסיכודרמה, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי