ויסות רגשי אצל ילדים: לא ללמד את הילד להפסיק להרגיש, אלא לעזור לו ללמוד להרגיש

מאת מרדכי קדוש, M.A בפסיכודרמה ופסיכותרפיסט

ילד שמתפוצץ בגלל כוס בצבע הלא נכון. ילדה שבוכה שעה אחרי עלבון קטן. ילד שנסגר בחדר ולא מדבר עם אף אחד. מאחורי כל אלה עומד בדרך כלל אותו דבר: קושי בוויסות רגשי.

בהדרכות הורים זה אחד הנושאים שאני הכי מרבה לעסוק בהם. וכאן, בשונה מנושאים אחרים, אני כן נותן להורים הרבה כלים מעשיים, כי ויסות רגשי הוא מיומנות. ומיומנות לומדים.

ילד לא לומד להירגע מהסבר. הוא לומד להירגע מהורה רגוע.

מה זה ויסות רגשי?

ויסות רגשי הוא לא היכולת להפסיק להרגיש. זו היכולת להרגיש כעס, תסכול, פחד, קנאה או אכזבה, לזהות מה מרגישים, ולבחור איך להגיב, בלי שהרגש ישתלט על הכול.

ילד שיודע לווסת את רגשותיו הוא לא ילד שלא כועס או לא מתאכזב. הוא ילד שמסוגל לעבור את הסערה, ולחזור ממנה.

מהורה לילד: איך ויסות מתפתח

תינוק לא יודע להרגיע את עצמו. הוא צריך הורה שיראה את המצוקה, יגיב אליה ויעזור לו לחזור לשקט. מתוך אלפי רגעים כאלה, לאט לאט, הילד מכניס את ההרגעה הזו פנימה. הוא עובר מוויסות שנשען על אמא ואבא לוויסות שלו, שעובד גם כשהם לא לידו.

התהליך הזה לא קורה אצל כולם באותו קצב. יש ילדים רגישים מטבעם, ויש שאצלם משפיעים גם ADHD, חרדה, קשיי למידה או מה שעובר על המשפחה.

סימנים לקושי בוויסות רגשי

  • התפרצויות חזקות על דברים קטנים
  • לוקח לו הרבה זמן להירגע
  • קושי גדול במעברים: לכבות מסך, לעזוב משחק, לצאת מהבית
  • עלבון קטן שהופך לבכי ארוך
  • הסתגרות ושתיקה. גם זה קושי בוויסות, רק שקט יותר
  • כאבי בטן או ראש ברגעים מלחיצים

מה מסתתר מאחורי הקושי?

הילד צריך מישהו שיחזיק את הרגש בשבילו. הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון קרא לזה "הכלה". הילד "מעביר" להורה רגש שגדול מדי בשבילו, וההורה מחזיר לו אותו קטן יותר, רגוע יותר, כזה שאפשר לשאת. כשהורה מצליח להיות עם המצוקה בלי להיבהל ממנה, הילד לומד שגם הוא מסוגל לשאת אותה.

רגש שמרגיש כמו עובדה. ילד שמרגיש שלא אוהבים אותו יכול להיות בטוח שזו האמת. ברגע של הצפה קשה לו להבחין בין מה שהוא מרגיש לבין מה שקורה באמת.

כעס שמגן על פגיעות. לפעמים ההתפרצות מגנה מפני רגשות קשים יותר: בושה, עלבון, קנאה או תחושה שהוא פחות טוב. ילד שמפסיד וצועק "רימיתם אותי!" מגן בעצם על עצמו מהמחשבה שהוא נכשל.

ביטחון פנימי. ילד שנושא בתוכו תמונה יציבה של הורה אוהב ומרגיע יכול להיעזר בה גם כשההורה לא נמצא. כשהביטחון הזה שברירי, כל תסכול או פרידה עלולים להציף אותו.

הגוף יודע ראשון

רגש הוא לא רק מחשבה. הוא גם נשימה מהירה, שרירים מתוחים, לב שדופק ואי שקט. לכן הסברים לבד לא מספיקים.

כלי פשוט ויעיל הוא מדחום רגשות: סולם מ-1 עד 10, או רמזור של ירוק, צהוב ואדום. "באיזה צבע אתה עכשיו?" כך הילד לומד לזהות את הסימנים בגוף, כמו אגרופים קפוצים או פנים חמות, ולעצור כבר בצהוב, לפני שהוא מגיע לאדום. נשימה, תנועה, ציור ודמיון הם דרכים נוספות לעזור לגוף להירגע.

פסיכודרמה: לתת לכעס דמות

בקליניקה אני משתמש הרבה בפסיכודרמה, כי במקום רק לדבר על רגשות, היא מאפשרת לפגוש אותם. אפשר להזמין את הילד להפוך את הכעס לדמות: מה הגודל שלה, הצבע, הקול, איך היא זזה. ואז לשאול אותה: מה את רוצה? ממה את מפחדת?

אפשר גם להחליף תפקידים: הילד עובר מתפקיד הילד הכועס לתפקיד ההורה שמנסה לעזור לו. כך הוא לומד לעמוד רגע מחוץ לרגש, להתבונן בו ולמצוא דרכים אחרות להגיב. רגש עמום ומציף הופך למשהו שאפשר לפגוש, לשחק איתו ולהבין אותו.

תפקיד ההורים: בין חום לגבול

הכלי הראשון הוא הוויסות שלכם. כשהילד בסערה, הוא "שואל" את הרוגע שלכם. הורה שמגיב בכעס מגביר את ההצפה. הורה שמוותר על כל דרישה כדי למנוע בכי מלמד את הילד שאי אפשר לשאת תסכול. האתגר הוא למצוא את האיזון בין השניים.

אפשר לומר לילד: "אני רואה שאתה מאוד כועס, ואני מבין שזה קשה לך. אבל אני לא מרשה להרביץ." המסר כפול: הרגש שלך לגיטימי, אבל לא כל התנהגות מותרת.

ועוד דבר חשוב: לא מחנכים באמצע הסערה. כשהילד מוצף הוא פשוט לא מסוגל לשמוע. קודם מרגיעים, ורק אחר כך חוזרים למה שקרה.

כלים מעשיים להורים

את הכלים המעשיים, מלתת שם לרגש ועד גבול שמשאיר מקום לרגש, ריכזתי במאמר נפרד: איך עוזרים לילד לווסת רגשות: 5 כלים מעשיים להורים.

מה לא עוזר

  • "תירגע!" כמעט אף פעם לא מרגיע.
  • הסברים באמצע הסערה. שומרים אותם לאחר כך.
  • להעניש על הרגש. מגבילים מעשים, לא רגשות.
  • להיכנע בכל פעם כדי שיירגע. זה עובד לרגע, אבל לא מלמד אותו להירגע לבד.
  • לבייש. "אתה מתנהג כמו תינוק" רק מוסיף עוד רגש קשה לסערה.

מתי כדאי לפנות לעזרה?

כשההתפרצויות תכופות, חזקות או ממושכות, כשקשה לילד להירגע, או כשהקושי פוגע ביחסים בבית, בחברות או בבית הספר. טיפול רגשי עוזר לילד להכיר את הרגשות שלו ולמצוא דרכים מותאמות לבטא אותם, והדרכת הורים במקביל בונה בבית סביבה שתומכת בתהליך. חשוב לבדוק גם אם יש מאחורי הקושי ADHD, חרדה, קשיי למידה או קשיים התפתחותיים.

שאלות נפוצות

מאיזה גיל אפשר ללמד ויסות רגשי? מהגיל הרך. אצל פעוטות זה בעיקר הרוגע של ההורה ומילים פשוטות לרגש. בגיל בית הספר אפשר כבר לתרגל יחד כלים כמו מדחום רגשות ונשימות.

מסך מרגיע אותו. זה בסדר? מסך משתיק את הרגש לרגע, אבל לא מלמד את הילד להרגיע את עצמו. מדי פעם זה בסדר, אבל עדיף שלא יהפוך לדרך העיקרית להירגע.

תוך כמה זמן רואים שינוי? הרבה הורים מרגישים הקלה בתוך כמה שבועות, במיוחד כשהם עקביים. זו מיומנות שנבנית לאורך זמן, כמו כל מיומנות.

אפשר לקבל הדרכה בזום? כן. הדרכת הורים מתאימה גם למפגשים בזום. הטיפול בילד עצמו נעשה בקליניקה.

לסיכום

המטרה היא לא לגדל ילד שלא כועס, לא מתאכזב ולא נפגע. המטרה היא ילד שמסוגל להרגיש את כל אלה בלי לאבד את עצמו בתוכם.

ילד לומד לווסת את רגשותיו כשהוא חווה שוב ושוב שמישהו מסוגל להיות איתו בתוך הסערה, בלי להיבהל ממנה, בלי להילחם בו ובלי לוותר על הגבולות. לאט לאט, הקול המרגיע שהיה בהתחלה של אמא ואבא הופך לקול שלו.

לקבוע פגישה

אני מקבל בקליניקות בירושלים, בגבעת שמואל, באופקים ובמגרון, וגם בזום. אם הרגשות החזקים של הילד שלכם מנהלים את הבית, אין צורך לחכות. אפשר להתקשר או לשלוח הודעה למספר 052-8784146, בין השעות 8:00 ל-21:00.

מרדכי קדוש, מטפל בפסיכודרמה, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי

דילוג לתוכן