איך עוזרים לילד לווסת רגשות: 5 כלים מעשיים להורים

מאת מרדכי קדוש, M.A בפסיכודרמה ופסיכותרפיסט

כעס, תסכול, אכזבה, פחד. יש ילדים שפוגשים את הרגשות האלה ומתפוצצים: צועקים, בוכים, זורקים דברים, או נסגרים בחדר ולא מדברים. ויסות רגשי הוא מיומנות שלא נולדים איתה. היא נבנית לאט, בעיקר בתוך הקשר עם ההורים.

הנה חמשת הכלים שאני הכי מרבה לתת להורים בהדרכות.

1. לתת שם לרגש: מהר געש למילים

ילד בתוך סערה לא תמיד יודע מה עובר עליו. הוא מרגיש רק הר געש שמתפרץ, ולהר הגעש הזה אין שם.

התפקיד שלכם הוא לעזור לו לתת שם למה שהוא מרגיש: "אתה מאוכזב שלא הצלחת", "נראה שנעלבת ממה שאחיך אמר".

וכאן חשוב לדעת: אתם לא חייבים לקלוע. לפעמים תציעו רגש לא מדויק, והילד יתקן אתכם: "אני לא כועס, אני מתבייש." זה רגע נפלא. בשביל לתקן אתכם, הוא היה צריך להסתכל פנימה ולבדוק מה הוא באמת מרגיש.

לאט לאט, מתוך הרבה רגעים כאלה, הילד לומד לזהות את הרגשות שלו ולתת להם שם בעצמו. וזה הרבה יותר משנראה. הרגע שבו ילד אומר "אני כועס" במקום לזרוק את המשחק על הרצפה הוא הצעד הראשון בדרך לוויסות עצמי. משם הוא יוכל להמשיך הלאה: להבין מה עורר את הרגש, ולבחור מה לעשות איתו.

כשיש הר געש, אין לו שם. כשהילד יודע לתת לו שם, הוא כבר התחיל לנהל אותו, ולא רק להיות מנוהל על ידו.

2. ויסות משותף: קודם להירגע, אחר כך לדבר

ילד באמצע התפרצות לא פנוי להסברים ולהטפות. הוא צריך מבוגר שיעזור לו לחזור לעצמו.

רגשות מדביקים. כשהילד צועק וההורה צועק בחזרה, הילד מקבל מסר שקורה פה משהו מפחיד עוד יותר, והסערה שלכם מצטרפת לשלו. אבל כשאתם נשארים רגועים, הוא מרגיש שיש בחדר מבוגר שמסוגל להחזיק את הר הגעש שלו בלי להתפרק. המסר בלי מילים הוא: "אני רואה את הסערה שלך, אני לא נבהל ממנה, ואני כאן איתך." אם ההורה לא מצליח להכיל את הסערה, קשה לצפות שהילד יצליח לבד.

אז איך נשארים רגועים כשהילד צורח?

  • נושמים נשימה אחת עמוקה לפני שעונים.
  • מנמיכים את הקול במקום להרים אותו.
  • מדברים מעט. משפט אחד במקום נאום.
  • מותר להתרחק לרגע ("אני הולך לנשום וחוזר"), בתנאי שהילד והאחים בטוחים.

ואחרי הסערה? כשכולם רגועים, חוזרים למה שקרה, בקצרה ובלי הרצאות: מה קרה, מה הרגשת, מה יכול לעזור בפעם הבאה. ואם גם אתם איבדתם את זה, זה הזמן לתקן: "גם אני צעקתי, וזה לא היה בסדר." ילד שרואה הורה מתקן לומד שאפשר לכעוס ולחזור לקשר.

3. להכיר את הרגש בגוף

רגשות חזקים מורגשים בגוף. כעס הוא שרירים מכווצים ונשימה מהירה. פחד הוא כאב בטן או מחנק בגרון. כדאי לשאול את הילד: "איפה אתה מרגיש את הכעס בגוף?", "איך אתה יודע שאתה עומד להתפוצץ?"

מדחום רגשות עוזר מאוד: סולם מ-1 עד 10, או רמזור של ירוק, צהוב ואדום. "באיזה צבע אתה עכשיו?" המטרה היא לעצור כבר בצהוב.

כלים שאפשר לתרגל יחד:

  • נשימות איטיות, למשל "לכבות נרות של עוגה"
  • לשתות מים או לצאת להליכה קצרה
  • תנועה: מתיחות, קפיצות
  • לצייר את הרגש
  • לדמיין מקום בטוח ונעים
  • פינת רוגע בבית, עם כרית ושמייה. פינה מרגיעה, לא פינת עונש.

מתרגלים דווקא כשהילד רגוע, כדי שברגע הקשה הכלי כבר יהיה מוכר.

4. לא למהר להציל

אחת הטעויות הנפוצות של הורים היא לנסות לחסוך מהילד כל תסכול: לוותר, לפתור בשבילו, לשנות את המציאות כדי שלא יתאכזב. אבל ילד צריך לפגוש, במנות קטנות, הפסד, המתנה ואכזבה. כשאתם לידו אבל לא פותרים במקומו, הוא מגלה שהוא מסוגל.

כך עשו, למשל, ההורים של נועם מהמאמר על התפרצויות זעם: הם שיחקו איתו בבית, בהתחלה נתנו לו לנצח, ולאט לאט אפשרו לו לפגוש גם הפסדים, מול הורים רגועים שלא נבהלים.

המשפט שכדאי להגיד: "אני יודע שקשה לך, ואני מאמין שאתה מסוגל להתמודד עם זה."

5. גבול להתנהגות, מקום לרגש

להכיל רגש לא אומר להסכים לכל התנהגות. מותר לכעוס, להתאכזב ולבכות. אסור לקלל, להרביץ או לפגוע.

אפשר לומר: "אני רואה שאתה כועס עכשיו. מותר לך לכעוס, אבל אצלנו בבית לא מקללים ולא מרביצים."

כך הילד לומד שהרגשות שלו לגיטימיים, ושהוא אחראי לדרך שבה הוא מבטא אותם.

שאלות נפוצות

ומה אם אני בעצמי מתפרץ? זה קורה לכל הורה. מה שחשוב הוא מה שקורה אחר כך: לחזור לילד, לקחת אחריות ולתקן. זה אחד השיעורים הכי חשובים בוויסות.

הילד לא רוצה לדבר אחרי הסערה. מה עושים? לא להתעקש. אפשר לנסות שוב מאוחר יותר, או דרך משחק, ציור או סיפור. לפעמים קל לילד יותר לדבר על הרגש כשהוא של בובה.

מאיזה גיל אפשר להתחיל? מהגיל הרך. אצל קטנים מספיקים מילים פשוטות לרגש והרוגע שלכם. עם ילדים גדולים יותר אפשר לתרגל מדחום רגשות ונשימות.

אפשר לקבל הדרכה בזום? כן. הדרכת הורים מתאימה גם למפגשים בזום.

לסיכום

הכלים האלה הם לא רק טכניקות לעצירת התפרצויות. הם הדרך שבה ילד לומד להכיר את עצמו מבפנים.

בכל פעם שהילד נרגע לידכם, הוא לומד עוד קצת להירגע בלעדיכם. ובכל פעם שהוא נותן שם לסערה, היא קצת פחות מפחידה.

להבנה מעמיקה יותר של מה שעומד מאחורי הקושי, אפשר לקרוא את המאמר המלא על ויסות רגשי אצל ילדים.

לקבוע פגישה

אני מקבל בקליניקות בירושלים, בגבעת שמואל, באופקים ובמגרון, וגם בזום. אם אתם רוצים לבנות תוכנית שמתאימה לילד שלכם, אפשר להתקשר או לשלוח הודעה למספר 052-8784146, בין השעות 8:00 ל-21:00.

מרדכי קדוש, מטפל בפסיכודרמה, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי

דילוג לתוכן