חרדה 'בטחונית'

בחזרה לבטן…

טיפול בחרדה עקב המצב הביטחוני

יצחק גבר צעיר חרדי גדל בנתיבות. מגיל צעיר חלם יצחק לגור בירושלים. אלא שלאחר כחודש וחצי מהחתונה המציאות התנפצה לו בפרצוף: אשתו של יצחק עברה הפלה. למרות שהריון חוץ רחמי זה דבר שגרתי, יצחק חווה זאת באופן חריג ביותר. הוא לא יכול היה להישאר עוד לגור בדירת הסטודיו הקטנטנה ששכרו בשכונת בית וגן. פתאום שם לב יצחק שלדירה אין חלונות כלל ובכל פעם שנכנס הביתה חש תחושת מחנק שלא אפשרה לו להישאר בדירה. תחושת המחנק הזכירה לו את התקופה הנוראה שהיתה לו בילדות, החל ממבצע עופרת יצוקה, דרך עמוד ענן וצוק איתן. רק שהוא לא מצא את ה"קשר" בין הדברים.

יצחק ידע שהוא "סוחב" איתו חרדות מהילדות אך חשב שהמעבר לירושלים, למקום בטיחותי ללא טילים יגן עליו ו"ירדים" את החרדה.

יצחק שהיה בעל טרי, שמח ועליז, חיוני ומלא כוחות חיים החל להיות כבוי, רדום ועצוב. הם התגעגעו לזוגיות הטובה שהיתה בתחילת הנישואים והבינו שיצחק מוכרח לטפל בעצמו. יצחק ואשתו בחרו לשוב לנתיבות, עיר הולדתם, ו"לגור" לבינתיים אצל הוריהם. יצחק חיפש מטפל בדרום והגיע אלי לטיפול.

כבר בפגישה הראשונה, הנקודה "נדקרה" בבירור: בזמן עופרת יצוקה, כשיצחק היה בן עשר הרדיו היה דלוק ללא הרף. השידורים הדרמטיים, הדיווחים על הנפילות, האזעקות, הריצות לממ"ד, ההיסטריה של ההורים ורעשי הפיצוצים יצרו אצל יצחק חרדה. התסריט חזר על עצמו בעמוד ענן ובצוק איתן. מאז יצחק חרד מסירנות של משטרה ואמבולנסים, ממטוסים, ומדברים רבים נוספים.  אך, מדוע הדבר נחרט אצל יצחק באופן משמעותי הרבה יותר בהשוואה לשאר חבריו? ובכלל, מה הקשר לרגשותיו בעקבות ההפלה של אשתו?

תהליך "התמקדות" העלה זיכרונות ילדות רבים: יצחק נזכר שהיה חוזר הביתה מהגן בגיל צעיר כשאין אף אחד בבית. יצחק נזכר שבבית הספר היסודי ("תלמוד תורה") היה ילד גדול שהיה נוהג להרביץ לו באורח קבוע כשאף אחד לא היה רואה. יצחק לא יכול היה להגן על עצמו ולא היה מי שיגן עליו. הוא נזכר שבגיל ארבע ננעל בשירותים באולם שמחות בעת אירוע משפחתי ואף אחד לא שמע אותו במשך זמן רב. יצחק נזכר גם בכך שכשהיה בן שבע איבד את הוריו בכותל המערבי בחול המועד ולא מצא אותם במשך זמן רב מאוד בין המוני האדם שהיו שם. יצחק תיאר שנחשף למריבות רבות בין הוריו ואף למספר ניסיונות גירושין לאורך שנות הילדות. כמו כן, המצב הכלכלי בבית לא היה טוב במשך כמה שנים בילדותו, והוא הבין זאת היטב.

לכל האירועים הללו מכנה משותף מאוד ברור: חוסר ביטחון והגנה. ילד שקיבל הרבה ביטחון בשנות הילדות, כשייחשף ל"מצב דחק", הוא ייחשף אליו עם מטען בטחוני רחב שיסייע לו בהבניית הטראומה. מאידך, ילד שחווה כל כך הרבה חוויות של חוסר ביטחון בילדות- כשייחשף לאירוע טראומתי לא יהיו לו הכלים הנדרשים להכיל אותו והוא יהיה מועד לפתח חרדה.

בהמשך, שלפנו מתת המודע של יצחק זיכרון תרומי מרכזי: הוא נזכר בעצמו יושב בבטן של אמו כשהרופאים מייעצים לה להפילו. אמו  של יצחק עברה תאונת דרכים קשה מאוד כשהוא היה בבטנה בסוף החודש השמיני להריונה. מכיוון שאיבדה הרבה מאוד דם ולעובר היו סיכויים קלושים לשרוד הרופאים המליצו לה להפיל את העובר בשביל לשמור על חייה.

כשיצחק שיחזר את המקרה, הוא ממש ראה את עצמו עובר בבטן בשלב שהרבה תינוקות כבר נולדים בו, מבין שהרופאים מתייאשים ממנו לחלוטין. העובר חסר הישע, הנתון לחסדיהם של הרופאים הרגיש שאין מי שיגן עליו. אלא שאז קרתה תפנית מדהימה: האב התקשר לאחד הרבנים הגדולים להתייעצות בנושא. הרב אמר: "שלא תפיל! זה הקטן גדול יהיה!".

הדרכת הרב התגלתה כדבר הנכון ביותר: לאחר כמה ימים מצב העובר התייצב ולאחר כשבוע כאשר גם האם התייצבה, יילדו אותה בבית החולים בו התאשפזה. אילו רק… חס ושלום…

לאחר שכבר בבטן יצחק היה חסר רשת ביטחון, יצחק נולד למציאות שבה לא היה לו ביטחון כלל: אמו, שהייתה חבולה בכל גופה לא יכלה להרים את יצחק לאחר הלידה, גם לא לאחר הברית, שלא לדבר על הנקה. יצחק טופל על ידי אביו שגם הוא לא היה די פנוי להרימו כל הזמן מכיוון שהיו עוד ילדים, וקשיי פרנסה וכל העול "נפל" עליו כאשר האמא היתה עוד מאושפזת בבית חולים שיקומי. שלב הינקות הבראשיתי, הוא שלב קריטי ביותר בהתפתחות הרגשית: החום האימהי, ההנקה וההענקה, הם אלו שבונים את תחושת הביטחון לתינוק. ליצחק לא היה את זה…

כל ההיסטוריה הזו של יצחק היוותה בסיס איתן לפיתוח חרדתיות בגיל הבוגר יותר. יצחק חשב שאם יעבור לירושלים, למקום המוגן, החרדה לא תשוב. מסתבר שכשיצחק בחר לגור בבית ללא חלונות הוא למעשה בחר באופן לא מודע לגור בממ"ד שיגן עליו. או אולי עשה זאת כדי לחזור לרחם של אמו ולקבל שם בטחון מחדש…

אך האמת התפוצצה ליצחק בפרצוף כי חרדה לא מטופלת אינה נעלמת! היא תמיד מוצאת היכן לצוץ! הפלה מהריון חוץ רחמי הוא דבר שבשגרה, אך עבור יצחק הפלה זה משהו מפחיד הרבה יותר כי זה היה האיום ממנו סבל בעצמו…

טיפלנו באירועי הילדות, ואף באירועים מאוחרים יותר בהם הרגיש חוסר ביטחון, אפילו חזרנו לבטן וטיפלנו גם בטראומה ההיא, והטמענו ביצחק הרבה מאוד ביטחון והגנה.

יצחק, שנרתם לתהליך באופן מופלא נפרד ממני לאחר 12 מפגשים בלבד! לאחר התהליך חזר יצחק עם רעייתו לגור בירושלים והתחיל לחיות את חייו כמו שתמיד חלם: זוגיות מדהימה, כולל שמתאים לסגנון הלימוד שלו ודירה קטנטנה בירושלים המדהימה.

במהלך מבצע "שומר החומות", נזכרתי ביצחק והתקשרתי לשאול בשלומו מכיוון שהיו גם נפילות בירושלים. שמחתי לשמוע שהטיפול בהחלט הוכיח את עצמו ברגעי האמת!